מד אופ אסתטיק טכנולוגיה בע"מ ואח' נ' זכאי ואח'

החלטה

לפני בקשת הנתבעים שכנגד לסילוק הנתבעות שכנגד 4/5 ולחיוב התובעות שכנגד בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים שכנגד 1-3.

1.המבקשת 1 הגישה תביעה כנגד המשיבים ואח'. תביעתה מבוססת על הכספים אותם, לטענתה, חייבת לה המשיבה 1. ביחד עם המשיבה 1 נתבעו גם הבעלים והמנהל של המשיבה ובתו, בגין שיקים אישיים שמשכו לפקודת המבקשת וחוללו, וכנגד אשתו של המנהל, בעילה של הבטחות ומצגים לפירעון חובות החברה.

2.המשיבה 1 הפיצה את מוצרי המבקשת, העוסקת ביצור מכונות בתחום הקוסמטיקה ואילו המשיבה, שימשה כמפיצת מכשירי המבקשת בארצות בנלוקס. לטענת המבקשת, כפי שתוארה בכתב התביעה, זכתה המשיבה לתנאים מפליגים שהתבטאו בהוזלת המכשירים, הענקת אשראי ועוד. אלו באו בעקבות יחסים ידידותיים שהתקיימו בין משפחות המנהלים שביקרו זו את זו בארץ ובחו"ל.

3.המשיבה הודתה בחוב בגובה סכום השקים המחוללים והכחישה את יתרת החוב הנטענת. בד בבד הגישה את תביעתה הנגדית לכספים להם הינה זכאית, לטענתה, בגין כספים שהשקיעה בפיתוח מוצרי המבקשת- פיתוח עסקי וטכנולוגי. לגרסתה שלחה למבקשת חשבוניות אך לא זכתה לתשלום בגינן. המבקשת מצידה הכחישה כל חוב נגדי וטענה כי מעולם לא הוסכם או הובטח כי תשלם למשיבה סכומים כלשהם וכי מטרתו של ההליך לסרבל ולהקשות על ניהול תביעתה שלה.

4.בבקשתה טוענת המבקשת כי אין למשיבים עילת תביעה כנגד המבקשות 4-5, אשת אחד ממנהלי המבקשת ובתו. תשובת המשיבים הינה כי השתיים התארחו ומומנו פעמים רבות בהולנד ובצרפת על חשבונם. עוד הזכירו כי המבקשת עצמה תבעה את אשת המנהל ובתו בתביעתה העיקרית.

5.הנני מקבלת את טענת המבקשת וקובעת כי אין המקרים דומים זה לזה ואף אינם מהווים משקל נגד. העובדה שאשת המנהל ובתו נתבעו בתביעה העיקרית, כשהתביעה כנגד הבת מגובה בשקים אישיים שמשכה והתביעה כנגד האחרת מבוססת על מצגים והבטחות אישיות, ככל שתתבררנה כנכונות- יכולה להקים למבקשת עילת תביעה כנגד משיבות אילו. אין הדבר כך בקשר למבקשות 4-5. אם אמנם מומנו השתיים ע"י המשיבה, נעשה הדבר מכוח קרבתן וקשריהן למבקשת. אם מימון זה הינו חב השבה- המבקשת היא זו שאמורה לשאת בו. משכך, נמחקות הנתבעות שכנגד 4-5 מכתב התביעה שכנגד.

6.באשר להפקדת הערובה- המשיבות הינן חברות זרות. בכתב התביעה שכנגד נכתב: "בשל מעשיהם ומחדליהם של הנתבעות ומנהלה, נפלו התובעים- אל פחת ותהום, אל מקום בו נגדעה באחת הכנסתם, פרנסתם, וכן של משפחות התלויות וסמוכות לתובעים, והחמור ביותר הינו קריסת המערכת העסקית שלהם- פוטרו מנהלים ועובדים, נקרעה לגזרים מלאכת מחשבת של בניית תשתית שיווקית."

7. ס' 353 א' לחוק החברות קובע כי אם "הוגשה לבית המשפט תביעה ע"י חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

8. המשיבות מפנות לתקנה 519 לתקסד"א הדנה אף היא בהפקדת ערובה. עיקר תכליתה של התקנה למנוע תביעות סרק ולהבטיח הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר סבור ביהמ"ש כי סיכויי התביעה קלושים. ברעא 10376/06 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו) דן בית המשפט בקשר בין שתי ההוראות החוקיות: "על פני הדברים נראה כי היום נוכח היותו של ס' 353א לחוק חלק מדבר חקיקה ראשית, המהווה חוק ספציפי ומאוחר לעומת תקנה 519 לתקסד"א, שהיא בגדר חקיקת משנה ומוקדמת יותר, הרי שיש לקבוע כי ס' 353א "גובר" על תקנה 519 לתקסד"א , ככל שהדברים אמורים בעניינה של חברה תובעת."

9.עוד נדונו שם שיקולי בית המשפט על פי הסעיף הנ"ל (353א). לשונו של הסעיף מלמדת כי הכלל הינו הפקדת הערובה, והיוצא מן הכלל הינו הפטור. כאן, אין בית המשפט מונחה להתייחס לסיכויי ההליך אלא למצבה הכלכלי של החברה. בתצהיר התשובה מודות המשיבות כי החברה קרסה אך טענו כי אין ללמוד מכך על חוסר יכולתם לפרוע את ההוצאות שיחובו בהם, ככל שיחובו. תשובה זו- לאו תשובה היא ואינני מסתפקת בה.

10."משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה אם לאו..בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג...ניתן לומר- על דרך ההיקש – כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערובה מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה." (שם, עמ' 10 ).

11.התביעה הנגדית מתבססת על טענות וחשבוניות, שהנתבעת שכנגד הכחישה את קבלתן. הנוהג בין הצדדים היה שצד אחד, המבקשת, מספק ציוד, והצד האחר משלם. לא מצאתי בכתב התביעה שכנגד תימוכין לכאורה לתשלומים שביצעה המבקשת למשיבה במהלך שנות התקשרות, דהיינו לאפיק תשלומים נגדי. זאת ועוד- אם אמנם חבה המבקשת למשיבה, מדוע לא נערך קיזוז בין השתיים בעת שרשמה המשיבה שקים לפקודת המבקשת? כל אלו תומכין במסקנה כי סיכויי התביעה הנגדית, לכאורה, נמוכים. לפיכך הנני מוצאת לקבוע כי על המשיבים להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקשים.

12.סכום התביעה הנגדית עומד על 2,500,000 ₪. והאגרה ששולמה בגינה- כ65,000 ₪. חרף הבקשה להעמיד את שיעור הערובה על 10% מסכום התביעה, סברתי כי על מנת שלא לחסום את גישתם של התובעים שכנגד לערכאות- יועמד הסכום על 100,000 ₪. הסכום יופקד תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יעוכב ההליך.

ניתנה היום, י"ב סיון תשע"א, 14 יוני 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: